<h1>ארחות חיים הלכ' סעודה סימנים כ"ה—כ"ו</h1>
<h2>דף לז:</h2>
ולענין פירורין דקים כתב הר' יונה ז"ל שג' דינין חלוקים הם. בזמן שהפרורין מבושלים אם יש בפרוסות הקיימות עד כזית מברך עליהן המוציא וג' ברכות ואם לאו אעפ"י שיש בהם תאר לחם אין מברכין עליהן אלא בורא מיני מזונות ולבסוף על הכלכלה לפי שהלחם המבושל לא תאר לו ולא הדר. ובזמן שאינו מבושל אלא שהוא מחובר על ידי מרק או דבש בלי שום בישול אם יש כזית בפרוסות קיימות מברך עליהן המוציא וג' ברכות ואם לאו מברך במ"מ ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה והוא שאין להם תאר לחם אבל אם יש בהם תאר לחם אעפ"י שיש כזית בפרוסו' מברך עליהן המוציא ושלש ברכות. ובזמן שאין מחוברין ולא מבושלין אלא מפוררין לבד אעפ"י שאין בהם כזית ולא תאר לחם שהן דקות מאד מברכין עליהם המוציא וג' ברכות לפי שמאחר שהוא בפני עצמו אינו יוצא מתורת לחם, כל זה כתב רבינו יונה בשם כמה גאונים ז"ל. ור"ח כתב שאין מברכין המוציא על פירורין פחותים מכזי' אם אין בהם תאר לחם, ורבותינו ז"ל הזכירו בתלמוד לענין המוציא ולענין הפרשת חלה כמה מיני מאכלים שהיו עושין באותם הדורות ועכשיו אין אנו בקיאים בהם כגון נהמא דהנדקא, ומרתח גביל, ולחם העשוי לכותח ורבים כאלה ועל כלם כתב רבי' תם ז"ל כלל גדול שאין להרהר אחריו וזהו הכלל. כל דבר שבלילתו רכה ונאפה בתנור חייב בחלה וראיה לדבר מה שאמרו במסכת חלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין פי' מיני מאכל של חטין שהבצק רך כמין ספוג ומתבשל עם שמן או דבש או תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה עד שתהיה תחלתה וסופה סופגנין. כלומר אם גלגל אותה מתחלה עבה כמו שאר עיסות ולבסוף אפאה באלפס בשמן או בשאר משקין כגון הסופגנין חייבת בחלה כיון שבלילתה היתה עבה מתחילתה וכן אם היתה סופגנין כלו' שהם רכים וחלולי' וסופה עיסה שנאפית בתנור כשאר עיסות חייבת בחלה שבאחת מכל הדברים האלה היא מתחייבת. וה"ה אם אפאה באלפס בלי שום משקה שאם יש שם משקה הוי תחלתה וסופה סופגנין וראיה על זה מ"ש בירוש' ארשב"ל כל שהאור עובר תחתיו פטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא א"ר יוחנן ובלבד על ידי משקה וכל עיסה שנתגלגלה שלא לעשות ממנה פת לאכילת בני אדם אף על פי שבלילתה עבה פטורה מן החלה שכן אז"ל עיסת כלבים בזמן שאין הרועי' אוכלים ממנה פטורה מן החלה אע"פי שבלילתה עבה. ויש מתירין לאכול חוטי הבצק הנקראין בלשון משנה איטר"ין בלע"ז פיטול"אש או אלטרי"אה בלתי חלה אעפ"י שבלילתן עבה מתחלה ואין מברכין עליהם המוציא כיון שלא לשו אותן תחלה אלא לבשל לא לעשות מהן פת ולא דרך פת כלל וכל כיוצא בזה. ויש מחמירין בדבר ואומרים כל זמן שיעשנה כעכין כלומר ערוכה ומקוטפת כשאר עיסות שעושים מהם פת אע"פי שאינה נעשית לאכילה חייבת בחלה מפני מראית העין וכן אז"ל מעשיה מוכיחין עליה, עשאה כעכין חייבת בחלה, כלימודין פטורה. פי' כנסרים כלומר פתיתין ארוכין שאינו מקפיד על לישתן וקיטופן ולפיכך פטורה בזה שכיון ששנה בה אין לחוש למראית העין, וכתב הר' יצחק הזקן ז"ל שכל דבר שפטור מן החלה פטור מברכת המוציא ומשלש ברכות. וכתב הר' יונה ז"ל שיש לחלק בדבר ולהפריש שאם הוא דבר שבלילתו עבה מתחלה ואח"כ רכך אותה על ידי משקה שודאי חייב בחלה לפי שהבלילה היתה עבה מתחל' וחיוב החלה בגלגול אבל אין מברכין עליו המוציא לפי שהיא תלויה בלחם וזה נתבטל מתורת לחם ואין מברכין עליו.
